החלטה בתיק ב"ש 4540/08

        בקשה למעצר עד תום ההליכים

1.     כנגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו, באישום הראשון, עבירה של נשיאת נשק, לפי סעיף 144 (ב) לחוק העונשין, תשל"ז - 1977 (להלן: החוק"). בנוגע עם אישום זה, נטען כי במהלך שנת 2006 קיבל הנאשם לידיו רימון יד, מאחד בשם עבדאללה עפאנה, אשר ביקש מהמשיב להעבירו לחברו בשם ג'יהאד עטון. המשיב, כך נטען, קיבל לידיו את רימון היד ומסרו לג'יהאד עטון. באותו יום, ביקש ממנו ג'יהאד עטון לקחת את הרימון, המשיב חזר לביתו של עטון וקיבל את הרימון כשהוא מוסלק בתוך קופסת ביסקוויטים. המשיב החביא את הרימון במערה הסמוכה למקום מגוריו. לאחר יומיים, העביר המשיב את הרימון לסעיד עמירה. האישום השני מייחס למשיב עבירה של נסיון הצתה, לפי סעיף 448 בצירוף סעיף 25 לחוק.  נטען כי במהלך חודש אוגוסט 2007, בשעות הערב, פגש המשיב באחד בשם השאם חמאדה אשר רץ בסמוך. המשיב הצטרף אליו ובשובם לביתם בצור באחר, הציע המשיב להשאם להצית רכב שחנה בסמוך. השניים ניגשו לרכב שחנה ברחוב פיינשטיין בשכונת ארמון הנציב, המשיב הצית נייר עיתון והניחו מתחת  לאחד מגלגלי הרכב.

        ראיות לכאורה

2.     אין מחלוקת בדבר קיומן של ראיות לכאורה.

        עילת מעצר

3.     אין חולק על קיומה של עילת מעצר מכח מסוכנותו של המשיב.

        חלופת מעצר

4.     ב"כ המשיב ייחד את טיעונו בשאלת החלופה. נטען כי מדובר במשיב שהוא כבן 19. הראשונה מבין שתי העבירות המיוחסות לו ארעה לפני כשנתיים. נטען כי רימון היד הגיע לידיו של המשיב בטעות ולא הייתה לו כל כוונה להשתמש בו. עוד נטען כי מוסר רימון היד למשיב, ומקבלו, שוחררו, וכף החובה בעניינו של המשיב נעוצה באישום השני, אלא, כך נטען, במסגרת האישום השני, מדובר במעשה לא רציני, ולא ידוע האם נגרם נזק כלשהו בעקבות כך. עוד נטען כי למשיב אין הרשעות קודמות, ויש לאפשר לו הזדמנות נוספת. לפיכך, הוצע כי המשיב ישהה במעצר בית מלא בבית הוריו.

5.     מנגד, הדגישה המבקשת את העובדה שאף שמדובר בצעיר ללא הרשעות בעברו, ואף שמעשיו הנטענים בנוגע עם רימון היד נעשו לפני כשנתיים, ואף שאביו הוא אכן אחד מנכבדי כפרו, אין מקום להורות על שחרור המשיב לחלופה, זאת בעיקר משום אירועים שאינם נוגעים באישומים עצמם ויש בהם להעיד על פוטנציאל הטמון במשיב לפגיעה בבטחון המדינה. המשיב, בהודעתו מיום 14/4/08, בתשובה לשאלה האם חשב "לעשות פיגוע דקירת יהודי בירושלים", השיב: "זה היה רק בגדר מחשבה וזה היה שבועיים לפני מעצרי כאשר ישבתי עם השאם חמדה באוטובוס... וכאשר עברנו ליד בית ספר תיכון באיזור ארמון הנציב... ועמד לידו שומר עם אקדח, ואני אמרתי להשאם אולי נעשה פיגוע דקירת יהודי או זריקת מולוטובים לעבר בית הספר והשאם אמר שהוא לא מעוניין...". באותה הודעה מפרט המשיב, בנוסף, את דבר היכרותו עם פעיל חמאס שהסביר לו כיצד מייצרים טילים, על היותו בקשר עם פעילי חמאס תושבי רצועת עזה, באמצעות האינטרנט והטלפון ועל השתתפותו בפעילות "צעירי המסגד" שכללה השתתפות בתהלוכות חמאס. אמנם הרעיונות והמחשבות לביצוע פיגועים לא בשלו כדי מעשים ואף לא כדי עבירות, כמו גם הקשר של המשיב עם פעילי חמאס, אולם ניתן ללמוד מכך כי פעולותיו הנטענות של המשיב, במסגרת שני האישומים, אינן מקריות ואינן סתמיות. בהקשר זה יש לציין כי המשיב ביצע (לכאורה) את ניסיון הצתת הרכב, בתגובה לניתוק החשמל ברצועת עזה. על רקע כל זאת, קשה ליתן אמון במשיב, ואמון, כידוע, הוא מושג מפתח שעה שדנים בחלופה. קשה לראות כיצד תפוג המסוכנות הגלומה במשיב שעה שיהיה במעצר בית בבית הוריו, כאשר קיים סימן שאלה כבד בדבר יכולות הוריו להציב לו גבולות שעה ששני אחיו  הבוגרים מרצים עונשי מאסר בגין עבירות בטחוניות. בעת שבוחנים אפשרות בנקיטת חלופה, על בית המשפט לשקול, בין היתר, האם המעשה המיוחס לנאשם, בנסיבותיו, מעלה חשש שהמשיב עלול לחזור על מעשיו (ר' בש"פ 3442/98 מדינת ישראל נ. אייל מלכא, תק-על 98 (2) 1161).  בענייננו, הרוח המפעמת בקרבו של המשיב מעידה על כך שקשה עד בלתי אפשרי ליתן בו אמון שעה שישוחרר לחלופה. בעובדה שהעבירה שבוצעה (לכאורה) במסגרת האישום הראשון בוצעה לפני כשנתיים, אין בה, לכשעצמה, להעיד על העדר מסוכנות. אמנם, פרק  זמן ממושך שחולף בין מועד ביצוע העבירות המיוחס לנאשם ולבין מעצרו עשוי, בנסיבות  מיוחדות, לתמוך בטענת העדר מסוכנות המצדיקה מעצר, אולם, חלוף הזמן כשלעצמו, אינו חזות הכל: "ושאלת המסוכנות חייבת להיבחן, בכל מקרה ומקרה על פי נסיבותיו הקונקרטיות" (ר' בש"פ 8205/07 אמיר סעדה ואח' נ. מדינת ישראל, תק-על 2007 (4), 727). בענייננו, עולה מפיו של המשיב עצמו כי קיים בו דחף בר סכנה גם כיום, ודחף זה מאיין אפשרות לחלופה.

        לפיכך, התוצאה הנה שאני מורה על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים נגדו בת.פ. 175/08.

ניתנה היום כב' באייר, תשס"ח (27 במאי 2008) במעמד ב"כ המבקשת, המשיב ובא כוחו.

קלדנית: רחל אמויאל

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: